פחדים של ילדים הנם תופעה התפתחותית וקיומית מוכרת. לכל גיל הפחדים ההתפתחותיים המאפיינים אותו.
הפחד הנו תגובה רגשית לסכנה כלשהי שבה הילד התנסה או הוזהר מפניה או שאותה הוא מתאר בדמיונו.
קיים הבדל בין פחד לחרדה. פחד נובע מסכנה ריאלית אובייקטיבית או סכנה חיצונית, חרדה נובעת מסכנה דמיונית, סובייקטיבית, פנימית.
לסביבה השפעה רבה על ההתמודדות עם פחדים.
לעיתים הפחד הוא מציאותי וקשור ולנסיבות (אזעקות למשל..) ולעיתים נובע מחשש ממוות (של קרובי משפחה משמעותיים, שלו עצמו) חשש להיפרד מההורים, פחד מדמויות דמיוניות (מפלצות, חיות מפחידות ..) ולעיתים מטראומות מוקדמות (ילד שחווה טביעה מפחד מהמים)
לפחדים ביטויים רבים כמו בכי, הימנעות מדברים, קשיי שינה והרדמות, הרטבה, ביטויי אכילה, טיקים. לעיתים יינתן ביטוי מילולי לפחד (מטופלת בת 8 אמרה שהיא מפחדת כמעט מכל דבר. היא מפחדת ללכת לשירותים לבד או להרים את האסלה, להתקלח לבד, להיכנס לחדר שלה בחושך..)
לעיתים הביטוי לפחד יהיה ללא מילים, ביטוי בפעולה – acting out, האשמה, כעס, תוקפנות והכחשת הפחד (לדוגמא כאשר חשופים לאיום בטחוני מתמשך).
הכחשת הפחד יכולה להתבטא בהתנהגות תוקפנית, בהתנהגות עצורה ובסימפטומים גופניים. תוצאות לטווח ארוך של התכחשות מעין זו מתבטאות בצמצום הקשרים הרגשיים ובהתקשחות מתוך ניסיון למנוע "דליפה" של חולשה.
במהלך הטיפול אני מציעה להתבונן מקרוב בפחד באמצעות יצירת דימויים בעזרת החושים.
דימוי חזותי, דימוי תנועתי, דימוי צלילי ודימוי מישושי.
אוהד (שם בדוי) ילד כבן 7, הגיע לטיפול בגלל פחדי לילה שמקשים עליו להירדם. הוא מבקש מהוריו להישאר אתו עד שיירדם ובאמצע הלילה קם מבועת מפחד ועובר לישון במיטת הוריו. הוא מפחד כל כך שבפגישות הוא מסרב לדבר על הפחד ומפני מה הוא מפחד. במהלך משחק דמיוני שאנחנו משחקים הוא מתאר דרקונים מפלצתיים ואבירים שנלכדים באש הדרקון.
אני שואלת את אוהד אם יש דרך לעזור לאבירים. הוא מחפש דמויות שיהיו חזקות יותר מהדרקונים, אבל לא מוצא. אני מציעה שנכין בעצמנו. הוא בוחר בפלסטלינה. ביחד אנחנו מכינים חיות כוח חזקות, בעלות תכונות אופי שמסייעות להן להתגבר על הדרקונים. אוהד מציין את התכונות (חזקות פיזית, זריזות, יודעות לשתף פעולה ביניהן בעזרת סימנים מוסכמים, חכמות..)
חיות הכוח מקבלות שמות ובכל פגישה נוספת חיית כוח נוספת. הן נותנות לו ביטחון. הוא מספר שבלילה הוא נזכר בחיות הכוח שלו ומפחד פחות. ה"דיבור" על הפחדים שלו במציאות נעשה חופשי. בתחילת הטיפול פחד לדבר. אפילו הדיבור שיתק אותו. חיות הכוח שלו נתנו לאבירים כוח וגם לו. אוהד נפרד בהדרגה מהצורך לישון עם הוריו, מהפחד להירדם. בהמשך הוא פיסל את "מפלצתי" (השם שנתן למפלצת שמפחידה אותו) הוא בנה סורגים ויצר בית כלא שם הוא שם אותה כשמסביב בחוץ, עומדים להם חיות הכוח ושומרים שהיא לא תצא...
כשאנו מעזים להתבונן מקרוב בפני הפחד הוא נעשה מפחיד פחות. אם אנו נשארים אתו זמן מה ולא בורחים מפניו הוא משתנה. משהו קורה. אנחנו מתמודדים אתו.
אוהד נעזר בדימוי חזותי לבטא את פחדיו, לזה הוסיף דימוי צלילי כאשר העניק לחיות הכוח ול"מפלצתי" קולות מפחידים אותם שמע בראשו. כאשר הצליח לחבר בין הדמויות אותן הוא יוצר לדמות הפנימית שמפחידה אותו, הצליח גם לנוע בחדר כמוה, היא כבר לא שיתקה אותו.
מקורות עזר:
מולי להד, חוה אנקור פחד אז / / הוצאת "אח" בע"מ, 1993.
אשנב לנפש / ויולט אוקלנדר / נורד 1992.
הפחד מהפחד / מרצבקו , ברגיו, חסיה ירושלמי / מכון נתיבים ירושלים.
חיים על הגבול / דר' מולי להד, דר' עופרה אילון / נורד 1992.
להתגבר / להד, אנקור , כהן / המרכז לשעת חירום 1990.