המשחק אינו "רק" משחק עבור הילד, הוא גם עבודה. הוא מרכזי להבנת הנפש ובריאותה.
למשחק משמעיות ומטרות רבות. הוא מספק פורקן והתמודדות עם פחדים ומתח, הוא יצר טבעי
תרגול לקראת החיים במציאות, מקום לתחרות וכיבוש היצר, איפוק, סיפוק וכיוצ"ב.
"לשחק" בהקשר פסיכואנליטי, משמעו להתחבר ספונטנית למאגר האסוציאציות של האדם.
המשחק הוא צורת הביטוי העצמי הטבעית של הילד וניתן להשתמש בו כאמצעי תקשורת.
במשחק הדמיון הילד מבטא ומעבד את הפנטזיות שלו ובכך גם פותח דלת לקונפליקטים שהוא חש באופן לא מודע.
המשחק מתרחש במרחב ביניים שאינו דמיון ולא מציאות. באמצעותו מרגיש הילד בטוח לוותר על הגנותיו ולפתוח דלת אל תוככי נפשו.
דרך המשחק עם הילד אני לומדת על עולמו הפנימי, על הקול הפנימי המופנם בתוכו, על פחדיו ועל רגשותיו, על הקשר שלו עם משפחתו, על חבריו ומצבו החברתי, במה הוא טוב ומה הוא אוהב, במה הוא מתקשה ומה קשה לו.
המשחק הוא כלי משמעותי וחשוב בעבודה הטיפולית בילדים, דרכו ניתן ואפשר לחולל שינוי בעולמו של הילד. הוא מסייע לילד להתחבר לעצמו, לחוש בטוח ולא מאוים, חופשי מנוקשות, יצירתי וספונטני. המשחק מארגן את עולמו של הילד ומעניק תחושת לכידות ושייכות.
המשחק מפתח אצל הילד מודעות עצמית, יכולת הבעה, ויסות ותיעול התוקפנות לאנרגיה חיובית.
המשחק מפתח גם יכולת הזדהות, קבלת השונות והיכרות טובה יותר של הילד עם עצמו.