טיפול רגשי למתבגרים

גיל ההתבגרות ידוע כצומת מבלבל בהתפתחות האישית, לעיתים צומת מלא כיוונים, במקרים אחרים חסר כל כיוון. המתבגר עסוק בשאלות ביחס לעצמו ולמשפחתו, לחברה ולסביבה, לדמויות סמכות וכדומה. 

​

מידע רב ומגוון קיים אודות מתבגרים ועולמם, ובכל זאת כאשר אנחנו במפגש עם המתבגר/ת שלנו, עוברים עלינו כל מיני דברים אישיים וייחודים לקשר שלנו עם המתבגר/ת. 

​

את תקופת ההתבגרות מאפיינים שינויים בכמה תחומים: גופניים, רגשיים, חברתיים ומשפחתיים. לא מדובר על קבוצה אחידה והומוגנית. יש חוסר אחידות בשלבי ההתפתחות הגופנית, הרגשית והחברתית של המתבגרים. שלבים אותם עובר כל מתבגר בדרכו האישית והייחודית.

 

מה מרגישים מתבגרים? 

לעיתים מוצפים רגשית, לעיתים חשים דחייה ואפילו נטישה, בדרך כלל מבולבלים ומתוסכלים, חלקם יחושו גם חוסר אונים, פחדים וחרדה מהלא נודע וחלקם יחושו ממש אבודים.  

​

לתוך המערבולות והמצוקות הללו נסחפים גם ההורים, כאשר ילדיהם כבר אינם קטנים והם כבר אינם יכולים להגן עליהם מהשבר שהם חווים. כאשר הם כבר לא מעוניינים בהתערבותם של ההורים ודוחים את ניסיונותיהם להבין מה קורה ואיך אפשר לעזור...

​

לפעמים הסערה הזאת תופסת את המתבגרים ואת ההורים לא מוכנים.... 

 

מה הם אומרים (בקול רם או במחשבותיהם)...?

לא סומכים עליי, מתחשק לי לנסות דברים חדשים וכולם נלחצים, ההורים שלי לא אוהבים את החברים שלי

כל דבר זה אסור ומסוכן, כל הזמן מפחידים אותי, מלחיצים אותי...

​

הוא חושב שאני טיפשה, היא חושבת שאני עצלנית, אני לא יודעת מה אני רוצה/מרגישה/חושבת, כל הזמן מתחקרים אותי, היא מחטטת לי בדברים... 

​

קשה לי בלימודים, אין לי כוח לראות אף אחד, אין לי חברות, משעמם לי וכלום לא מעניין אותי

טוב לי ככה כשאני כל היום מול המחשב, אני כל הזמן עצבנית, אני מכוערת, אין לי חבר/ה

אני לא מבינה מה הם רוצים ממני...

​

מה הם עוברים..?

בקיצור ?...משבר!!! 

חיפוש אחר העצמי, חיפוש הזהות האישית, רצון לעצמאות, בלבול ותחושות סותרות: ממש רוצים נפרדות, אבל גם שייכות. ממש רוצים להיות חלק מכולם ושיראו אותם, אבל גם להיות מיוחדים וגם שיעזבו אותם בשקט...

​

מדובר במשבר נורמטיבי, גלוי וקשה, של חיפוש, פיתוח וגיבוש תחושה של זהות. 

הזהות האישית אינה מוגשת על מגש.  היא כרוכה במאמץ גדול ומכילה אפשרות לחוסר גיבוש עצמי, שעלול להסתיים בניכור ובתחושה מתמדת של בלבול ובדידות. 

​

לא כולם פונים לכיוון החיפוש: יש שמוותרים, יש המשאירים זאת ליד המקרה, לאפשרויות מזדמנות, ויש אף שמתייאשים ופונים אל סמים ואל אלכוהול (על מנת להשקיט את החרדה שנוצרת עקב אי היכולת למצוא הגדרות אישיות). 

 

ככה זה אצל כולם.. ?

לא בהכרח.  תלוי את מי שואלים...

יש כל מיני בעיות וכל מיני מתבגרים. יש מתבגרים שיגדירו את הבעיה שלהם בתקשורת וביחסים עם ההורים , יש כאלה שעסוקים במקום החברתי ובשייכות, אחרים עסוקים בנראות וברצון לבלוט, יש כאלה שמתמודדים עם לקויות למידה, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות מצב הרוח, או עם קושי בוויסות רגשי.

 

הם יכולים לחוש בלתי רצויים במסגרת החברתית הקרובה להם ובמקביל סובלים גם מדימוי עצמי נמוך. במקרים אחרים, מדובר בקושי של המתבגר להבין את הקודים החברתיים המקובלים גם בשל חסך במיומנויות חברתיות.  

 

מה נותן הטיפול למתבגרים?

קודם כל ולפני הכל מרחב רגשי-אישי לחפש בו את עצמם, להתבלבל, לשתף, להבין בלי מילים משהו לא מובן, לעשות סדר בבלגן . 

 

טיפול במתבגרים כולל הבנה עמוקה של המצב המורכב והרגיש בו נתון המתבגר מתוקף פירוק זהותו הקודמת כילד ותחילת גיבושה של אישיותו הבוגרת.  

קשר תומך אינטימי ומרגיע עם דמות בוגרת מאפשר למתבגר להתמודד עם תחושות הבלבול, הבדידות והתנודות החריפות במצב רוחו.  במצבים של מצוקה נפשית קשה קשר עם מטפל רגשי נחוץ במיוחד.

​

הקונפליקט בין הרצון לפתח קשר אינטימי עם אדם בוגר והצורך בהכוונה בוגרת, לבין ההתנגדות ליצירת קשר מסוג זה היא חלק מהמרדנות והצורך בעצמאות.

הטיפול מסייע למתבגר לחזק את חלקיו הבוגרים ולהיפרד בהדרגה מדפוסי התנהגות שאינם משרתים אותו עוד.

 

תפקידי כמטפלת לסייע למתבגר להבחין ולמיין את האמונות, המחשבות, הרגשות וההתנהגויות הבוגרות מן האחרות, לייצב את התודעה הבוגרת המתפתחת בו ולעזור לו להיות בקשר עם כל החלקים. 

 

יצירת קשר אישי ותומך מסייע לחולל שינויים. 

 

אני מאמינה שבמקום בו נוצר קשר, השמיים הם לא הגבול.